פסק-דין בתיק תא"מ 4103-08 - פסקדין

טענות התובע

התובע הינו בעל זכות החכירה בבית  ברחוב גמלא 6, הוד השרון, שבמקרקעין הידועים כחלקה 205 בגוש 6448 (להלן - הבית). ביום 5.4.07 נכרת הסכם שכירות (להלן - הסכם השכירות) בין התובע והנתבע 1 (להלן - רועי). בהתאם להסכם השכירות השכיר התובע לרועי את הבית לתקופה שמיום 1.4.07 ועד ליום 31.3.08 (להלן - תקופת השכירות המקורית) בתמורה לדמי שכירות חודשיים בסך בש"ח השווה ל-1,000$.

הנתבעת 2 (להלן - יפה) והנתבע 3 (להלן - פנחס) הם הוריו של רועי. יפה ופנחס הינם ערבים לכל התחייבויותיו של רועי בהתאם להסכם השכירות.

רועי הפר את הוראות הסכם השכירות. רועי פירק רהיטים של התובע, שהיו בבית, והוציאם מהבית. רועי לא דאג לשמור על מצבה התקין של גינת הבית, וגרם לאובדנה. רועי הפך את חניית הבית למחסן ובנה מחסן נוסף בחצר הבית. רועי עשה שימוש בבית לצרכיו העסקיים, והפעיל את עסקו מהבית, וזאת בניגוד להוראות הסכם השכירות. רועי לא המציא לתובע את שטר חוב בהתאם להתחייבותו בהסכם השכירות. רועי גרם לניתוק הבית מרשת המים עקב אי תשלום חשבון מים במועד. רועי לא ביטח את הבית כנדרש בהסכם השכירות.

עם תום תקופת השכירות הודיע התובע לרועי, כי אינו מעוניין בחידוש השכירות ודרש מרועי לפנות את הבית. בתגובה השיב רועי לתובע, כי ממש את האופציה, האמורה בחוזה השכירות למשך שנה נוספת עד ליום 31.3.09 (להלן - האופציה). לאחר דין ודברים בין התובע ובין רועי הסכים התובע להאריך את השכירות בשנה נוספת. זאת לנוכח התחייבותו של רועי לתקן את ההפרות בשנת השכירות המקורית, לרבות, שיקום גינת הבית.

בסופו של דבר לא הגיעו הצדדים להסכמה בנוגע לכריתת הסכם שכירות חדש, והנתבע המשיך לשלם את דמי השכירות הקבועים בהסכם השכירות. במצב דברים זה שב התובע ודרש מרועי לפנות את הבית. כך גם דרש את הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם השכירות עקב האיחור בפינוי הבית.

רועי לא נעתר לדרישותיו של התובע, ופינה את הבית רק ביום 31.3.09.

עתה עותר התובע לחיוב הנתבעים בתשלום הפיצוי המוסכם בגין אי פינוי הבית עם תום תקופת השכירות המקורית בסך בש"ח השווה ל-90$ בגין כל יום של איחור בפינוי הבית. כן עותר התובע לחיוב הנתבעים בתשלום חוב המים לכפר מל"ל.

טענות הנתבעים

עוד בשנת 2006 נחתם הסכם שכירות ראשון בין התובע ובין רועי, ולפיו שכר רועי את הבית מהתובע לתקופה שמיום 1.4.06 ועד ליום 31.3.07 (להלן - הסכם השכירות הראשון). יפה ופנחס חתמו כערבים על הסכם השכירות הראשון.

עם תום תקופת השכירות, הקבועה בהסכם השכירות הראשון, נחתם הסכם השכירות. על הסכם השכירות לא חתמו יפה ופנחס כערבים. התובע לא דרש זאת, היות שרועי עמד בכל התחייבויותיו עפ"י הסכם השכירות הראשון.

לאחר חלוף מחצית תקופת השכירות המקורית, ולנוכח פנייתו של התובע, הגיעו רועי והתובע להסכמה בעל פה, ולפיה יוגדלו דמי השכירות בשיעור של "400 - 500 ש"ח" (סע' 10 לכתב ההגנה המתוקן).

רועי ביצע שיפורים בבית על חשבונו, וזאת בידיעתו של התובע ובהתאם להמלצותיו המקצועיות כאדריכל. התובע נתן בעל פה את הסכמתו לביצוע שינויים אלו בבית. רועי ביצע את השינויים במושכר לנוכח ההסכמה שבעל פה אליה הגיעו התובע ורועי, ולפיה יממש רועי את האופציה, האמורה בהסכם השכירות. לנוכח מערכת היחסים שבין רועי ובין התובע, שבאה לידי בהסכמות השונות אליהן הגיעו הצדדים בעל פה, הסתפק רועי במתן הודעה בעל פה אודות רצונו לממש את האופציה. התובע קיבל את ההודעה ולא הביע התנגדות כלשהי לאופן מתן ההודעה. יתירה מכך, התובע אף קבע פגישה עם רועי ליום 30.3.08 לצורך חתימה על הסכם שכירות חדש.

בפגישה, שהתקיימה ביום 30.3.08 במנוכחות התובע, אשת התובע, רועי ויפה, טען התובע, כי טרם הספיק להכין חוזה שכירות חדש לחתימה. בהמשך התנהל משא ומתן בין יפה, בשמו של רועי, ובין התובע. בין הצדדים הוסכם בעל פה, כי בעת שייחתם הסכם שכירות חדש עד ליום 31.3.09, תינתן לרועי אופציה נוספת עד ליום 31.3.10, ובהתאם לכך יעודכנו דמי השכירות ויועמדו על סך של 4,800 ש"ח. בהתאם להסכמה זו שילמה יפה, בשמו של רועי, לידי התובע דמי שכירות בגין החודשים מרץ-אפריל 2008 בסך 8,900 ש"ח.

ביום 23.4.08 פנה התובע אל רועי בכתב והודיעו, כי בהתאם לסיכום האמור לעיל, שהושג בין התובע ובין יפה, תמשיך השכירות למשך שנה נוספת, כאשר דמי השכירות החודשיים יעמדו על סך של 4,800 ש"ח. למכתבו של התובע צורפה טיוטת הסכם שכירות חדש, אשר בה הוכנסו תנאים שונים בניגוד להסכמות אליהן הגיעו הצדדים. רועי סרב לחתום על טיוטה זו.

משלא הגיעו הצדדים לנוסח מוסכם של הסכם שכירות חדש, פעל רועי בהתאם לאמור בהסכם השכירות, ושילם עבור תקופת האופציה דמי שכירות חודשיים בסך בש"ח השווה ל-1,100$ בלבד.

בנוסף לכל האמור לעיל, הנתבעים מכחישים קיומו של החוב הנטען לכפר מל"ל.

הנתבעים מכחישים את הטענה בדבר הזנחת גינת הבית, וכן את הטענה בדבר הוצאות ציוד של התובע מהבית ללא הסכמת התובע. באשר לטענות בדבר הפיכת חניית הבית למחסן, הנתבעים טוענים, כי הדבר נעשה בידיעת התובע ובהסכמתו, כאשר כל בנייה במקום פורקה עם פינוי הבית על ידי רועי.

דיון והכרעה